<h1>הפרדס לרש"י ליקוטים</h1>
<h2>דף יד.</h2>
הא דאמרינן במסכת סנהדרין. עולה לגדולה מוחלין לו כל עוונותיו, מצא רבי במדרש אחד שקורין עת לעשות לה', תניא שלשה מכפרין, חכם ונשיא וחתן. חכם דכתיב, וכי יגור אתך גר וסמיך ליה מפני שיבה תקום, דהיינו סבר באורייתא, תלמוד נסמך, ומשום הכי סמכי הדדי, דמה גר מוחלין לו על כל עוונותיו, אף חכם כיון שנסמך מוחלין לו על כל עוונותיו. נשיא דכתיב [שמואל א' י"ג] בן שנה שאול במולכו, וכי בן שנה הוא, אלא כיון שמלך נעשה כבן שנה נקי ומלובן. חתן דכתיב, ויקח את מחלת בת ישמעאל, וכי מחלת שמה, והלא בשמת שמה, כיון שזכה לחתונה מוחלין לו על כל עוונותיו.
<h2>דף לא.</h2>
ודשאליתון, ראובן (דאתייא) [דאייתי] לשמעון לקמא דינא, ואמר ליה אית לי עליה עשרים דינרים, וכפר שמעון, (ואיתי) [ואייתי] ראובן חד סהדא, [ו]אמר ליה דיינא לשמעון אזיל ואישתבע ליה, אזיל ואישתבע ליה, לתלתא יומי אייתי סהדא אחרינא ואסהיד (באידך) [כי אידך], דינא מאי. כיון דאמר ליה דיינא לראובן אייתי סהדא אחרינא, ואמר [לי'] אין לי עדים, ואמר ליה הבא עדים ואמר ליה אין לי עדים, לית ליה, או דילמא אית ליה ותו כהא דתנן כל זמן שמביא ראייה סותר [את] הדין, הכין פירושא. הכי חזינ[א] ראייה, [דאי ה]דין עד שני דאייתי ראובן לבתר דאשתבע שמעון בר מאתא [הוא ושכיח במתא, ובעתא דנחית לדינא קמי' דיינא, הוה איתא במתא] ולא אתייא. ואמר ליה דיינא אייתי עד אחרינא, ואמר ליה לית לי לא שווייא עדות דהדין עד שני שום מידעם דקאמרינן בבבא שני דמתני[תן], אמרו ליה הבא עדים, ואמר אין לי עדים, הבא ראייה ואמר אין לי ראייה, ואחר כך הביא עדים והביא ראייה אינן כלום. וכן הלכה. וא[ף] ע[ל] ג[ב] דפליג ר' ש[מעון] ב[ן] ג[מליאל] דאמר מה יעשה לא היה יודע שהיה לו עדים ומצא עדים, לא היה יודע שיש לו ראייה והביא ראייה, לית הילכ[תה] כר' ש[מעון] ב[ן] ג[מליאל]. דאמ[ר] רבה בר בר חנה הלכה כדברי חכמים, ואמר רבה בר בר חנה אין הלכה כר' ש[מעון] ב[ן] ג[מליאל] ואמרינן פשיטא כיון דאמר הלכה כדברי חכמים ממילא אין הלכה כר' ש[מעון] ב[ן] ג[מליאל]. מהו דתימא, בהא הוא דאין הלכה כר' ש[מעון] ב[ן] ג[מליאל], הא בכולהו הלכה כוותיה, ק[א] מ[שמע] ל[ן] דלא. הילכך לא שווייא עדות דהדין [עד] שני שום מידעם, ואיפטר ליה שמעון בהאי שבועה.
<h2>דף לג.</h2>
דין השופט שטעה יכול לחזור בו. והני מילי אם טעה בדבר משנה אבל בשקול הדעת אינו חוזר וחייב לשלם באותו היום.
<h2>דף פד.</h2>
הזר במעילה באזהרה. דכתיב במילואים, ואכלו אותם אשר כופר בהם וזר לא יאכל כי קודש הם. לימוד על קדשים שהוא קודש שהוא באזהרה. ויגיד עליו ריעו, ושרפת את הנותר באש, לימד על כל (הנותר) שהוא [קודש] טעון שריפה, [הכי נמי וזר] לא יאכל כי קודש הם, [כל שהוא קדש] הרי זה בלא יאכל לומר הזר במעילה באזהרה.
<h2>דף קד.</h2>
ומה טעם קורין ואתה קדוש לאחר קריאת ב' מגילות. מגילת אסתר ומגילת איכה, משום דאסדר קדושה כל העולם עומד. ועוד מצינו דאסתר תקנה בתפילה למעלה אלהי אקרא יומם וגו' וכתיב בתריה ואתה קדוש, נמצא תקנה אסדר[ה] קדושה. ועוד טעם אחר אמ[רו] חכ[מים] כל כנסיה שאין קורין סדר קדושה, עליה הכתוב אומר [איוב י'] צלמות ולא סדרים. ואחר קריאת איכה קורין סדר קדושה, מפני שנתחייבו שונאי ישראל כלייה, שעברו את התורה מאל"ף ועד תי"ו. סלה כל אבירי, כאדם שאומר נפסל מטבע זו ואין לו תקנה, עמדה מגלת איכה ואמר[ה] לפניו, רבונו של עולם אם אילו כלן מי יקדש שמך בעולמך ומי יסדר קדושתך בבתי כנסיות שלך, ונתרצה להם הק[דוש] ב[רוך] ה[וא], והן במדת רחמים. לכך כתב ה' ולא אלהים. ולכך תקנו חכמים ז[כרונם] ל[ברכה] שיהו קורין סדר קדושה לאחר איכה.
<h2>דף קי.</h2>
אם בריאה יברא ה', אם בריאה הרי טוב ואם לאו יברא ה'. והלא אין כל חדש תחת השמש, אלא אמר משה בעניין זה לפני המקום. אמר לפניו רבוני הבטיחני תחלה מקודם לכן שתעשה בשבילי פי הארץ. דכתיב, הנה אנכי כורת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו וגו' זה פתיחת הארץ. נאמר כאן בריאה ונאמר להלן בריאה. מה בריאה האמור כאן פתיחת הארץ, אף בריאה האמור להלן פתיחת הארץ.
